פסק-דין בתיק תא"מ 14695-05-09

פתח דבר

התובעת הגישה ללשכת ההוצל"פ בפתח תקוה בתיק הוצל"פ 20-02912-09-3 (להלן - תיק ההוצל"פ) בקשה לביצוע שיק ע"ס של 12,700 ש"ח, שנמשך על ידי הנתבעת. הנתבעת התנגדה לביצוע השיק. ההתנגדות התקבלה ולנתבעת ניתנה רשות להתגונן בפני התביעה השטרית, שהגישה נגדה התובעת.

טענות הנתבעת

הנתבעת הנה חברה, אשר התמחתה בעבר בכל הקשור בייצור גלידות (להלן - החברה). עסקיה של החברה קרסו והיא חדלה מייצור מוצריה עקב מעשיהם ומחדליהם של מר יעקב נוביק (להלן - נוביק) ושותפו מר שמואל אסמן (להלן - אסמן). התובעת, הינה חברה המפעילה אולם שמחות ביבנה. למיטב ידיעתה של הנתבעת, התובעת הינה בבעלותם של נוביק ואסמן.

ביום 15.12.06 התקשרו נוביק ואסמן בהסכם (להלן - ההסכם) עם בעלי המניות של הנתבעת, מר לאוניד יאבלברד (להלן - לאון) ומר דורון יאבלברד (להלן - דורון). עפ"י ההסכם התחייבו נוביק ואסמן לשווק מוצריה של הנתבעת באמצעות חברה שלישית. שמה של אותה חברה וזהותה לא צויינו בהסכם.

בסעיף 14 להסכם נקבע, כי לנוביק ואסמן תהיה בכל עת זכות לקבלת 80% ממניות הנתבעת ללא תמורה. מיום חתימת ההסכם נהגו נוביק ואסמן בנתבעת כבתוך שלהם,  ודחקו את לאון ודורון מכל עמדת ניהול בנתבעת. נוביק ואסמן השתלטו גם על הפעילות החשבונאית של הנתבעת ע"י מתן שירותי הנהלת חשבונות באמצעות איגלו מסחר והשקעות בע"מ (להלן - איגלו) שבשליטתם. בהמשך דרשו נוביק ואסמן את העברת 80% ממניות הנתבעת לידיהם ודרישה זו התקבלה, והמניות הועברו לידיהם. בכך השלימו נוביק ואסמן את השתלטותם על הנתבעת, והותירו את לאון ודורון כיצרני הגלידה בלבד, ללא שום יכולת ניהול.

במהלך התקופה מאז החתימה על ההסכם ועד לחודש נובמבר 2008 פעלו נוביק ואסמן  להוצאת סכומי כסף גדולים מהנתבעת ללא כל תמורה. כמו כן, נוביק ואסמן גבו מהנתבעת סכומים גבוהים ביותר עבור שירותי הנהלת החשבונות, שניתנו על ידי איגלו. במסגרת הוצאת הכספים שלא כדין מהחברה, נוביק ואסמן דרשו, שלאון יחתום - בין היתר - על השיק נשוא התביעה דנן, שאם לא כן יעצרו את כל פעילות הנתבעת ויביאו להתמוטטותה.

הנתבעת טוענת, כי השטר הוצא ממנה תחת כפיה ועושק שננקטו מצידה של התובעת או מי מטעמה. עוד טוענת הנתבעת, כי השטר ניתן ללא תמורה נגדית כלשהי מצידה של התובעת. בנוסף טוענת הנתבעת, כי יש לקזז את החיוב הכספי הנתבע בתיק זה כנגד  חובם של נוביק ואסמן לנתבעת בגין ציוד שלקחו מהנתבעת.

דיון והכרעה

המסגרת המשפטית הרלוונטית לעניינו קבועה בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן - פקודת השטרות), שם נקבע:

"כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".

חזקה היא שהאוחז בשטר, ובמקרה שלנו זוהי התובעת, נתנה תמורה בגין השטר.

שתי טענות ההגנה העיקריות של הנתבעת, הן טענת העדר תמורה וטענה, כי משיכת השיק נעשתה תחת עושק וכפיה. נטל ההוכחה להוכיח העדר תמורה או קיומם של עושק וכפיה מוטל על הנתבעת, מושכת השיק.

לעניין זה ראה ש' לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 291:

"לזכות נפרע האוחז בשטר עומדת חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודה. על פי הפרשנות המקובלת, חזקה זו מניחה הנחה כפולה: כי הוסכם מלכתחילה על מתן תמורה כנגד השטר, וכי תמורה זו ניתנה בפועל, ומקבל השטר קיים את חלקו בהסכם. משום כך, רובץ הנטל על המושך להוכיח כי התמורה נכשלה".

וכן ראה ע"א 216/73, סולומונוב נ' אברהם, פ"מ כח(1), 184, 191:

"... אעיר שחובת ההוכחה בדבר האילוץ היתה מוטלת על הנתבע-המערער, כשם שכל טענה אחרת על פגם בזכות הקנין בשטר מוטלת על הטוען אותה...".

בעניינינו, החברה לא הרימה את הנטל להוכיח, כי אכן השיקים נחתמו בכפייה או באילוץ. טענותיו של לאון בעניין זה הוכחשו על ידי התובעת. לא הוצגה בפני ראיה כלשהי התומכת בעדותו של לאון ובטענה זו של הנתבעת. זאת ועוד, לאון הודה שלא פתח בהליך משפטי בעניין הכפייה וכי טענה זו בדבר קיומם של עושק וכפיה מועלת על ידו לראשונה בהתנגדות לביצוע השטר דנן (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 17-20):

"ש. הגשת בקשה לרשם החברות  לבטל את השעבוד הזה?